הדרשה על נפילת אנשים טובים

בשבוע שחלף טרם צלחתי את ההתמודדות עם "אנשים טובים" של ברעם, אם כי באמת ובתמים שאני נהנית מהספר והוא כתוב נהדר. לא ברור לי מה שם לא תופס אותי כרגע.

שיחה עם ירין כץ, הלא הוא הקורא בספרים, הביאה אותי להחלטה נוספת בטקטיקת ההתמודדות שלי: להתחיל עם ספרים קצרים יחסית, קלילים, כאלה עם עלילה מותחת, אולי אפילו ספרי נוער, ואולי גם לנסות לשלב קריאה מחדש של ספר שאני אוהבת אך לא קראתי הרבה זמן. כך אוכל לצבור מומנטום לקראת הספרים "הכבדים" יותר ברשימה. בראש מורד ניגשתי אתמול אל הספרייה והחזרתי את "אנשים טובים", לעת עתה. אני נודרת לעצמי (ולבלוג הזה, ולכם הקוראים את הגיגיי) לחזור אליו בבוא הזמן. לכן, איני מוחקת אותו מן הרשימה או מתעלמת מעצם קיומו והכשלון שלי בהתמודדות איתו (אם כי אחת הסיבות להחזירו לספרייה, מעבר לכך שעל פי הבירוקרטיה זמננו יחד תם מזמן, היא שאיני רוצה לראות אותו לועג לי מן המדף), אלא מורידה אותו כמה שלבים למטה, כך שאם אעקוב אחר הרשימה אחזור אליו בבוא הזמן. אני שואלת ספרים מן ספרייה למדעי החברה וניהול באוניברסיטת תל אביב, ופרט ממני ומעוד מספר מועט של נפשות תועות אף אחד לא משאיל ממנה ספרי קריאה חסרי תועלת אקדמאית, כך שאני בטוחה שהוא יחכה לי שם עד שאהיה מוכנה.

התפתחות נוספת של השבועיים האחרונים היא תחילת שנת הלימודים האקדמאית, מן הסתם. את התואר שלי הייתי אמורה לסיים כבר (אנתרופולוגיה-סוציולוגיה ותקשורת, למקרה שתהיתם), אך בזמן מבצע "צוק איתן" גוייסתי בצו שמונה לחודש שלם של מילואים, ועל כן לא זכיתי לגשת לכל המבחנים בקורסים אותם לקחתי. כך קרה שאני נמצאת באוניברסיטה לעוד סמסטר אחד אחרון, הסמסטר הנוכחי, בו היה עליי לבחור חמישה קורסים סך הכל. מאחר וזו שירת הברבור שלי באוניברסיטת תל אביב, החלטתי להתפרע ולקחת גם קורסים מפקולטות שונות; כך הגעתי ל-"סוציולוגיה של הרשת" מהתכנית הרב תחומית של מדעי הרוח, "מבוא למחשבה פוליטית" ממדעי המדינה ואחרון חביב - "רוסיה הצארית של אמצע המאה ה-19 ביצירותיו של נ.גוגול" מהחוג לספרות. הקורס נשמע לי מעניין בצורה בלתי רגילה, מאחר ואני חובבת היסטוריה וספרות רוסית לא ברור לי מה יכול להיות לא מהנה בללמוד על הנושא ארבע שעות בשבוע.

כמו עניין שאילת ספרי קריאה מן הספרייה למדעי החברה וניהול, מסתבר שאני היחידה שחשבה כך על הקורס הזה; רצה הגורל ואני הסטודנטית היחידה בקורס. אמנם יש איתי עוד כשמונה פנסיונרים, סטודנטים חופשיים שלומדים בגילמן להנאתם, אך אני היחידה שתצטרך להגיש עבודה ולקבל ציון בתום הסמסטר. מבחינתי, אגב, זה פשוט נהדר. הפכנו למועדון קריאה מוכוון מטרה עם מרצה/מנחה שופעת ידע. קוראים משהו בבית, מגיעים לכיתה, יושבים במעגל ודנים בו. פשוט תענוג.כך יוצא שעד יום שלישי הקרוב אקרא גם את "מעשה במריבה שרב איוואן איוואנוביץ' עם איוואן ניקיפורוביץ'" (מאת גוגול, מן הסתם, ובתרגומה של נילי מירסקי האחת והיחידה), וכמובן שאספר לכם מה חשבתי עליו.

נחזור לעניינינו. מה אחרי ניר ברעם? "הדרשה על נפילת רומי" מאת ז'רום פרארי. את הספר תגרמה מצרפתית רמה איילון, והוא יצא בסדרת "ספריית פועלים - סיפורת" בעריכתם של נגה אלבלך ואברם קנטור, שהיא ללא ספק אחת הסדרות האהובות עלי בארץ. אם הם מוציאים ספר, כנראה שארכוש או אשאל אותו. יש משהו בלקטורה, בתרגום ובעריכה של הסדרה הזו שמצליח לספק לי ספרים טובים, מהנים, סוחפים ומעוררי מחשבה כבר לא מעט זמן. ובהקשר של מיקומו האסטרטגי ברשימה, ובכן "הדרשה על נפילת רומי" מכיל רק 172 עמודים ומחולק היטב לפרקים ואפיזודות קצרות יחסית, מעבר לכך, אם לסמוך על ניסיון העבר עם הסדרה - לא אמורה להיות לי בעיה לסיים אותו יחסית מהר ולהנות מכל רגע בדרך.

אז התחלתי לקרוא אותו אתמול במיטה, למורת רוחו של הוגו החתול שהחליט להפריד בינינו. קראתי את ההקדמות, ההקדשה, הציטוטים והפרק הראשון. נזכרתי למה רכשתי את הספר הזה, קראתי את הפרק הראשון שוב. היום כבר התקדמתי לפרק השני, והתכנון הוא להשאב אליו במהלך הסופ"ש הבא עלינו לטובה.

לסיכום שבוע זה, משנה טקטיקה ומלאה באופטימיות וכוחות מחודשים. המטרה היא לפרסם כאן את מחשבותיי על הסיפור של גוגול ועל הספר של פרארי עד יום חמישי הבא.

אחלו לי הצלחה והחזיקו אצבעות!

אתמול במיטה, הוגו ביני לבין הדרשה על נפילת רומי