"ואולי רומי לא היתה אובדת אלמלא אבדו הרומאים"
"הדרשה על נפילת רומי" הוא ללא ספק אחד הספרים המתעתעים בהם נתקלתי לאחרונה. ספר שמעביד אותך בפרך במשך מאה שבעים ושלושת עמודיו; שולח אותך לחפש את אוגוסטינוס, את לייבניץ, דמיורגוסים ועוד אינספור רפרנסים, סיפורים היסטוריים ופולקלורים עמם מתכתב פרארי ביד אמן. מכריח אותך לקרוא את אותו משפט שוב ושוב כדי להבין את מהותו, שכן פרארי, בדומה להוגה הצרפתי לאטור אותו למדתי שנה שעברה, לא אוהב סימני פיסוק - ובטח שלא נקודות. או פסקאות, לצורך העניין. וכך יוצא שאנו מקבלים פולמוס עשיר להפליא בו עלינו לעשות סדר במהלך הקריאה. הספר כתוב, כאמור, כמסה של טקסט; חסר פסקאות ועם מעט מאוד דיאלוג ישיר. על מרבית ההתרחשות, לרבות הדיאלוגים המתחרשים בין הדמויות השונות אנו שומעים מפיו של המספר ולא מפיהן של הדמויות עצמן. מדובר בספר אשר דוחף אותך לקריאה אקטיבית של ביאור והבנה.
אך הרשו לי להבטיח לכם - הוא שווה את העבודה.
הסיפור עצמו נע בין שלושה דורות של אותה משפחה, בין מלחמות העולם וקריסת הקולוניאליזם הצרפתי לבין בר קטן, בכפר קטן, באי הקטן קורסיקה של ימינו. בר שהוא בעצמו אימפריה שעלתה, ולבסוף התרסקה, בכוחם המניע של האינרציה, החרדה וההדחקה. זוהי הטרגדיה המופלאה של המשפחה הזו, שמתחילה בסיפורו של הסב - מרסל - דרך הוריו קשי היום, יחסיו עם אחיו ואחיותיו ונסיונו הנואש לברוח מן הגורל שהוכתב לו על ידי ההיסטוריה המשפחתית. מרסל מאמין בכל מעודו שהוא נועד לחיים שהם מעבר לכפר הקטן והנידח, מעבר לשעמום ולחיים חסרי ההתרחשויות של הכפר. קיומו של מרסל עגום בעיני עצמו, וככל שהוא מתקרב אל הדבר אליו הוא שואף יותר מכל, כך הוא מתפכח, מאכזב ומוצא את עצמו בחוסר ההגיון של הקיום האנושי.
"עולם אכן נעלם אך אף עולם חדש לא הפציע במקומו, ובני האדם העזובים, משוללי העולם, המשיכו בקומדיית הרבייה והמוות..." (עמוד 18)
הנכד - מתייה - חי בעולם אחר. אמו ואביו, עקרו מן הכפר הקרסיקני אל פריז ושם גדל. אך ברחשי ליבו תמיד הרגיש שמקומו האמיתי מצוי בכפר הקטן, עם חברו הטוב ליברו. הוא אינו מוצא את עצמו בסורבון, גם כאשר ליברו מצטרף אליו ללימודים. אפילו כאשר מוצא אהבה, אינו יכול להרשות לעצמו לקבל אותה.
"בשם עתיד קלוש הוא גזל מעצמו את ההווה, כפי שהדבר קורה לעתים קרובות כל-כך, אין לכחד, בקרב בני אדם" (עמוד 44)
וכך גם המקרה אצל ליברו עצמו, אשר ברח מן הכפר אל פריז בכדי ללמוד פילוסופיה ולהתאכזב מנבערותם של הסובבים אותו, כדי לוותר, ובסופו של דבר לחזור אל כפר, עם מתייה, ולהעלות מן המתים את הבר המקומי. אף הוא דמות עליה עברו לא מעט תלאות.
וכאן מתחיל הנרטיב העיקרי של הסיפור - שני החברים אשר חוזרים אל הכפר ומחיים את הבר המקומי. מקימים אימפריה שסופה ידוע מראש. הדגים הגדולים ביותר בבריכה הקטנה. אותו המצב אליו הגיע מרסל אי אלו שנים לפני כן, כאשר נולד אביו של מתייה, אי שם באלג'יר, כאשר הבין שייעודו בעיניו לא ימומש בחייו.
"היה מעדיף עשרת מונים להיות במקום העשירי או העשרים ברומי מאשר למשול כך על ממלכה עזובה וברברית בקצה האימפריה, אלא שאיש לא יציע לו חלופה כזאת לעולם שהרי רומי חדלה להתקיים, היא חרבה לפני עידן ועידנים, נותרו רק ממלכות ברבריות יותר, שמהן לא היה אפשר להמלט, ולזה שחמק מדלותו לא נותר אלא להטיל את מרותו חסרת התועלת על אנשים דלים ממנו…" (עמוד 116)
זה ספר שקשה לכתוב עליו מבלי להרעיף עליכם ספויילרים ולהרוס את העלילה, את ההתרה הטרגית של הדרמה הנרקמת בין כותלי הבר, בין אלג'יר לפריז, ובין רומי להיפו - מקום מושבו של אוגוסטינוס. אני ממליצה לכם לקחת את הזמן ולקרוא בו, עם וויקיפדיה זמינה ובקרבת הספרייה. פרארי כתב ברבדים רבים, ואין לי ספק שפספסתי כמה מהם (בעיקר כי את חלקו האחרון של הספר קראתי בזמן מילואים, בניתוק מוחלט ממקורות מידע חיצוניים, ומעולם לא הייתי בקיעה במיוחד בפילוסופיה וההיסטוריה של רומי) אך עם זאת, נהנתי מכל רגע. הכתיבה פשוט יפיפיה, וכיף להתענג עליה תוך הקריאה (והקריאה החוזרת).
ספר קצר וגדוש, פשוט תענוג.
**על הסופר:ז'רום פרארי, יליד 1968, פריז, מתגורר כעת באבו דאבי ומלמד פילוסופיה באקדמיה הצרפתית.
**מצרפתית: רמה איילון, הקיבוץ המאוחד, ספריית פועלים - סיפורת, שנת הוצאה מקור: 2012, שנת הוצאה תרגום: 2014 (אפריל), מספר עמודים: 173, מחיר ברכישה ישירה מן ההוצאה: 65 ש"ח
