יום רביעי. שמונה בבוקר. השיעור של שמונה וחצי התבטל לו ואני כבר על האוטובוס לכיוון רחוב בן גוריון ברמת גן, שוב, מס הכנסה.
"הגולם והג'יני", אותו התחלתי לקרוא יום לפני, אצלי בתיק, איתי בשלפינג. אבל האוטובוס צפוף, והאיש שהתיישב לידי לא משיאר לי יותר מדי מרווח תמרון במושב שלי. בינו לבין החלון.
בתשע אני כבר מסיימת במס הכנסה, עדיין מוקדם. השיעור הבא שלי רק בשתים-עשרה. אני מחליטה ללכת ברגל לקניון איילון. הג'ינס האהוב עליי נקרע השבוע במקום לא לגיטי, ואחד מכרטיסי האשראי שלי אמור להקנות לי הנחה בקניון הזה. ועד שאני באזור. ולא קניתי בגדים כבר נצח. מותר לי.
אני מגיעה לקניון והחנויות עוד אינן פתוחות, אבל בתי הקפה כן. אני מזמינה אמריקנו בלי חלב, מתמקמת בקומת הגלריה, ומוציאה מהתיק את "הגולם והג'יני".
 |
| הגולם, הג'יני והקפה |
לא בזה תמו חוויותי הצרכניות לשבוע החולף. בעקבות המילואים, העובדה שסיימתי את "הדרשה על נפילת רומי", והציון המשמח שקיבלתי על הסמינר האחרון שלי (בו חקרתי מגדלי נחשים, במסגרת אנתרופולוגיה של המוסר, 98) הרשיתי לעצמי להתפרע קצת. לשחרר לחץ.
קניתי ארבעה ספרים חדשים שכיכבו ברשימת "הספרים בתקופת הגנה שאני ממש רוצה אבל אנסה לחכות לשבוע הספר ביוני", עוד שני ספרים במבצע למועדון הספרייה החדשה (ביניהם החדש של אלבר קאמי, כי הוא במחיר השקה), ועוד ספר אחד של כנרת זמורה ביתן שחשבתי שלא ניתן להשיג עד שגיליתי שאם מזמינים מהאתר שלהם הם מדפיסים ושולחים, אז הזמנתי. אה וגם את הזיקית החדשה, כי אני תומכת בהוצאה עצמאית או משהו בסגנון.
כל הרכישות הללו הרגישו כמו חוויה חוץ גופית, כפייתית, שאינה בשליטתי, שהתפרצה ממקורות השמחה השונים ופיתחה חיים משל עצמה. קניית ספרים אינה בחירה, היא התמכרות. היא חזקה ממני. ועתה יהיה עליי לסמן את כל הרכישות החדשות באקס ליבריס, לפנות מקום ולסדר את הספרייה מחדש. להכנס לשלב הריפוי בעיסוק שרכישת ספרים מביאה עמה.
גם את הרשימה כאן בבלוג הגיע הזמן לעדכן. אחרי סוף השבוע, כשיהיה לי זמן.
*****
את כל המילים עד כה כתבתי עוד באותו יום רביעי, בדרכי הביתה מאותו הקניון, על טופס שאיבד את משמעותו ברגע בו יצאתי ממס הכנסה. ומאז, הוא ישב בתוך היומן שלי וחיכה שאקליד אותו על המחשב, בחלון הזה בו כותבים פוסטים חדשים. שאסיים אותו. אך חיי כסטודנטית בעלת שלוש עבודות לא איפשרו זאת.
מאחר ועתה אני עובדת גם בסופי השבוע, הפוסט השבועי נדחה (או בעצם הוקדם, לא ברור.) לימי ראשון, בהם אני מתחילה ללמוד מאוחר יחסית ויש לי זמן לשבת ולכתוב. משימה הדורשת אף יותר מלשבת ולקרוא.
עד כה "הגולם והג'יני" פשוט נהדר. אני זוכרת למה בחרתי בו מלכתחילה. אני רק בעמוד 157 והמחברת הקטנה שלי כבר מלאה ציטוטים אהובים, חלקם וודאי ימצאו את דרכם את חוות הדעת שאחלוק אתכם כשאסיים.
 |
| הטיוטה לפוסט זה, בכתב ידי, כפי שחכתה ביומן מיום רביעי |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה