ב-27 לינואר 1945 שוחרר מחנה ההשדמה אושוויץ על ידי הצבא האדום, מאז עברו בדיוק שבעים שנים.
בעולם, תאריך זה מציין את יום הזכרון לשואת העם היהודי. אצלנו, זהו יום חולף.
בבוקר יום חמישי האחרון חזר הביתה אחי הקטן, שכבר חייל, כדי לבלות חמשו"ש בחיק המשפחה. התזמון שלו, כך התברר בהמשך אותו יום חמישי, לא יכול היה להיות מדויק יותר - שכן עוד באותו אחר הצהריים נתבשרו על לכתה של סבתנו המאמצת מצידה של אמי. זו שהיתה לצידנו לאחר שאימה של אמי עזבה אותנו כשהייתי תינוקת. וביום שישי בבוקר כבר ערכנו את לוויתה, אותה ניצלנו גם כדי לבקר את קבריהם של הוריה של אמי, של סבא שאהבתי וסבתא שאני מכירה מסיפורים. וגם דוד, אחיה הקטן של אמי. אף אותו אינני זוכרת.
אך באותו חמישי בבוקר, כששרונית עוד נשמה על מיטתה בבית החולים תל השומר, נפגשנו אני ואחי בלונדון מיניסטור בתל אביב. הלכנו להצטלם לתמונת פספורט הלכתית; בלי משקפיים. פה סגור. שיער תחוב מאחורי האוזן. שש תמונות, לא חתוכות, "הם אוהבים שאני מביא להם אותן לא מחולקות" אמר המוכר בחנות הצילום, "אין לי מושג למה". צילמתי אצלו עותק של תעודת השחרור שלי. אחי הקטן הביא מבית ההורים את תעודות הלידה שלנו. ואת הדרכונים, אלה עם הנשר.
אחרי שיחת עדכון קצרה עם אמא בבית החולים, נכנסנו לשגרירות הגרמנית. קומה 19. כוורת פלאפונים. תא 19, כמו הקומה, שלא נשכח. קבענו תור מראש. לאשנב. טפסים טפסים טפסים. בגרמנית. עם תרגום קלוקל לאנגלית, בקטן, בסוגריים, ליד כל סעיף.
"שלום, אנחנו צריכים לחדש דרכון"
פקידה מקסימה. 138 יורו; 80 על שלי, 58 על של אחי. מאסטרקארד.
הוא אמור לטוס לניו יורק במרץ, אחי. עד אז יפוג הדרכון הגרמני שלו - וכדי להמנע מלהוציא ויזה הוא החליט לפתוח את החמשו"ש בחידוש הדרכון שמקנה לו כניסה לארה"ב. אבל הוא לא יודע אם יחזור בזמן לאסוף אותו, אם הדואר יתעכב. אז הוריתי ללכת עמו, לחדש גם את שלי, ולאסוף של הדרכונים של שנינו - "אם שניכם הולכים ביחד לאשנב, היא תיתן לך לחתום על משהו ותוכלי לאסוף גם את שלו. אני די בטוחה" - כך הסבירה לנו אמי, והיא צדקה. כמו תמיד. את הגרמניות ירשנו מאבי, לה אין דרכון שכזה. המשפחה שלה "אירופאית כללית", אפילו שסבא אדולף שלה הגיע מתישהו, כנראה מרומניה, לאלכסנדיה והתיישב בה. שם נולד סבי, ז'ק, לבית דובר צרפתית. ז'ק פישלוביץ'. עד סופו חש מצרי ואכל במיה, גידל כנר קטן וצהוב בשם הרצל. הצד השני שלה, סבתי שלא הכרתי, נולדה כיעל מקוב, המשפחה שלה הקימה את רחובות והורי התחתנו במכון וויצמן, בו עבדה. לה יש משפחה באנגליה, אבל ככל הנראה הם היו פעם רוסים.
אצל אבא הכל יותר פשוט. גרמנים, ייקים, עלו לארץ לפני או אחרי המלחמה. לא מדברים על זה. מאזור פרנקפורט. היו שטראוס ועברתו לשביט כשסבא שלמה, גם אותו לא הכרתי, עבד בתעשייה האווירית. אם אני זוכרת נכון. עם סבתא קשה לי לדבר, ואבא לא אוהב שיחות כאלה ותמיד שולח אותי אליה - אבל כל זה לא משנה, כי יש דרכון גרמני, מוצר נשגב בישראל של ימינו.
ההקדמה הזו ארכה הרבה יותר ממה שתכננתי, במיוחד בהתחשב שזהו בלוג ספרותי בהגדרתו, וטרם נגעתי בעניין הספרות.
רציתי רק לתרץ את החיבה הלא ברורה שלי לספרות על מלחמת העולם השנייה, ועל השואה שהתחוללה בה, את החלל שהספרות הזו ממלאת עבורי, לפני שאני מתחילה להמליץ על ספרים לציון 70 שנים לשחרור אושוויץ. כנראה שהאבל נכנס לי לכתיבה, עמכם הסליחה.
אז הרי, שבעה ספרי שואה מומלצים לציון 70 שנה ללא אושוויץ:
אי אפשר לפתוח רשימת מומלצי שואה בלי להתחיל בטרילוגיה הנפלאה והמזעזעת של פרימו לוי, ואי אפשר להתחיל את הטרילוגיה בלי הספר הראשון בה. גם על אושוויץ אני מתקשה לדבר מבלי להזכיר את הספר הזה.
סיפרו לי שפעם לימדו אותו בבתי הספר התיכוניים, אני לא יודעת מדוע הפסיקו. זהו הקאנון של ספרות השואה, של תחילת ההתמודדות - הדור הראשון של ספרות השואה, ועל כן כבודו במקומו מונח והוא פותח רשימה צנועה זו.
הכריכה האחורית:
סיפרו לי שפעם לימדו אותו בבתי הספר התיכוניים, אני לא יודעת מדוע הפסיקו. זהו הקאנון של ספרות השואה, של תחילת ההתמודדות - הדור הראשון של ספרות השואה, ועל כן כבודו במקומו מונח והוא פותח רשימה צנועה זו.
הכריכה האחורית:
שרידי השואה וחוקריה ניצבים אלמים במאמציהם הנואשים להעביר לדורות הבאים את אימתה ולקחיה של אותה תקופה. פרימו לוי (1919 – 1987), כימאי יליד טורינו ששרד מן התופת, זיעזע קוראים ומתעניינים ברחבי העולם ביצירות הפורצות את חומות השחור והשכול. בלשונו הפשוטה והפיוטית, בחום האנושי השופע, הוא מאיר שביב של תקווה וחושף את האדם שלא נשחק ושמר על צלמו.
בספר זה, יצירתו הראשונה של המחבר, מתואר ניסיון השנתיים שבהן שהה במחנה המוות אושוויץ. הזהו אדם? הוא הספר הראשון בטרילוגיה.
בספר זה, יצירתו הראשונה של המחבר, מתואר ניסיון השנתיים שבהן שהה במחנה המוות אושוויץ. הזהו אדם? הוא הספר הראשון בטרילוגיה.
זה הספר הראשון ברשימה זו אשר מציג צדדים אחרים של השואה, מאחר וזה הכיוון אליו ניסיתי לכוון.
נורברט, אביו של שטפן גדל והתחנך בגרמניה הנאצית, היה חלק מהנוער ההיטלראי (כמו כל בני גילו) וככל הנראה היה מגיע למקום לא רע במפלגה הנאצית לולא נפלה גרמניה. בתחילת שנות ה-60 פותח נורברט העיתונאי בסדרת ראיונות עם ילדיהם של בכירי המפלגה הנאצית, וכעבור 40 שנה, ניגש שטפן לסיים את עבודתו של איו ומראיין מחדש את הילדים שכבר התבגרו - זוהי פיסת היסטוריה אדירה.
אני מודעת לטרנד הנוכחי של האנשת המפלצת הנאצית, קלטות ומכתבים שמעלים מן האוב, אל כאן יש התמודדות מקבילה ושונה מזו שלנו - זה הדור השני הגרמני, אלה שצריכים ליישב את הסתירה בין האב האהוב לבין רוצח ההמונים השקול. וזה מסע לא קל.
כתבו עליו כאן.
הכריכה האחורית:
נורברט, אביו של שטפן גדל והתחנך בגרמניה הנאצית, היה חלק מהנוער ההיטלראי (כמו כל בני גילו) וככל הנראה היה מגיע למקום לא רע במפלגה הנאצית לולא נפלה גרמניה. בתחילת שנות ה-60 פותח נורברט העיתונאי בסדרת ראיונות עם ילדיהם של בכירי המפלגה הנאצית, וכעבור 40 שנה, ניגש שטפן לסיים את עבודתו של איו ומראיין מחדש את הילדים שכבר התבגרו - זוהי פיסת היסטוריה אדירה.
אני מודעת לטרנד הנוכחי של האנשת המפלצת הנאצית, קלטות ומכתבים שמעלים מן האוב, אל כאן יש התמודדות מקבילה ושונה מזו שלנו - זה הדור השני הגרמני, אלה שצריכים ליישב את הסתירה בין האב האהוב לבין רוצח ההמונים השקול. וזה מסע לא קל.
כתבו עליו כאן.
הכריכה האחורית:
"הספר הזה מציג סיפורי חיים מרתקים, שכל אחד מהם יכול לספק חומר לסרט שלם או לרומן. קורות החיים האלה קרובים אלינו יותר ממה שרבים היו רוצים שיהיו. עם שם משפחה המסגיר אותם, צריכים היו נושאי הסיפורים – להבדיל מרבים אחרים – להחליט באיזו דרך להתמודד עם העבר. באופן מבהיל, כמה מהם הלכו בנתיב שהתוו אבותיהם."
הרי אתה נושא את שמי היא הכותרת שניתנה לסדרת כתבות שפרסם העיתונאי נורברט לברט ב־1960, ובה ראיין את בניהם ובנותיהם של הפושעים הנאצים הבכירים. כעבור ארבעים שנה החליט שטפן לברט, בנו של הכותב, לחזור ולעקוב אחר אותם ילדים, שבינתיים היו לאנשים מבוגרים. התוצאה טורדת מנוחה: רובם אינם מסתכלים באב בעין ביקורתית, וכמה מהם אף מבקשים לטהר את שמו. הספר מציג את קשייהם של אותם צאצאים של האנשים הקרובים ביותר להיטלר, אשר נובעים לרוב משם המשפחה רווי המטען שהם נאלצים לשאת אתם כל חייהם. במפתיע, ואולי אין זה מפתיע - כולם בוחרים לדבוק בשם ולא לשנותו. שטפן לברט מוסיף על סיפורם האישי של כל אחד ואחד מהם גם את סיפורה של החברה הגרמנית בכללותה ומנסה לבדוק כיצד היא ממשיכה להתמודד עם הפשעים הנוראים שנעשו בעבר.
הרי אתה נושא את שמי היא הכותרת שניתנה לסדרת כתבות שפרסם העיתונאי נורברט לברט ב־1960, ובה ראיין את בניהם ובנותיהם של הפושעים הנאצים הבכירים. כעבור ארבעים שנה החליט שטפן לברט, בנו של הכותב, לחזור ולעקוב אחר אותם ילדים, שבינתיים היו לאנשים מבוגרים. התוצאה טורדת מנוחה: רובם אינם מסתכלים באב בעין ביקורתית, וכמה מהם אף מבקשים לטהר את שמו. הספר מציג את קשייהם של אותם צאצאים של האנשים הקרובים ביותר להיטלר, אשר נובעים לרוב משם המשפחה רווי המטען שהם נאלצים לשאת אתם כל חייהם. במפתיע, ואולי אין זה מפתיע - כולם בוחרים לדבוק בשם ולא לשנותו. שטפן לברט מוסיף על סיפורם האישי של כל אחד ואחד מהם גם את סיפורה של החברה הגרמנית בכללותה ומנסה לבדוק כיצד היא ממשיכה להתמודד עם הפשעים הנוראים שנעשו בעבר.
הרבה אנשים טוענים שהם הילד מהתמונה המפורסמת מגטו ורשה, זה עם הידיים והכובע. נו, אתם מכירים אותו. אפילו בשכבה שלי, בהכנה לקראת המסע לפולין, טענו שני תלמידים שונים שהוא אח או בן דוד של סבם. בטוח.
דן פורת מבקש להתחקות אחר אותו ילד, והוא עושה זאת בשפה סיפורית וסוחפת, בניגוד לספרי ההיסטוריה הקשים לביאור ומעקב. הספר מכיל נרטיבים ברורים וחותכים, ככל דרמה או עדות טובה, ומספר סיפור סוחף המבוסס על מחקר רציני.
הכריכה האחורית:
דן פורת מבקש להתחקות אחר אותו ילד, והוא עושה זאת בשפה סיפורית וסוחפת, בניגוד לספרי ההיסטוריה הקשים לביאור ומעקב. הספר מכיל נרטיבים ברורים וחותכים, ככל דרמה או עדות טובה, ומספר סיפור סוחף המבוסס על מחקר רציני.
הכריכה האחורית:
חייל. רובה. ידיים מורמות. רגע שנלכד בעין המצלמה. אך מהו הסיפור שמאחורי התצלום המוכר כל כך, אולי המוכר ביותר, מימי השואה? בספר הילד -- מסע בעקבות תצלום חוקר ההיסטוריון דן פורת את הרגע שהונצח על סרט הצילום וחושף את סיפורי האנשים - יהודים ונאצים - השותפים לו.
הילד מציג את סיפוריהם של שלושה פושעי מלחמה משלושה מעמדות: סמל, קצין זוטר וגנרל, ומגולל גם את קורותיהם של שני יהודים
צעירים - נערה בת־עשרה וילד, שנתקלו בנאצים הללו בעיר ורשה באביב 1943. זה סיפור המשתרע על פני שנים רבות: סיפור על חייהם של גיבוריו בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, בשנות מלחמת העולם השנייה - ועד ליום מותם. אחד מהנאצים גיבורי הסיפור הצליח לחיות חופשי עוד עשרים ושתיים שנים לאחר המלחמה. גם שני הניצולים היהודים חיו תקופת זמן ארוכה לאחר המלחמה. ניצולה אחת איבדה את בנה במלחמת יום הכיפורים.
זהו ספר המבוסס על מחקר יסודי ממושך, על ראיונות אישיים, על נבירה בארכיונים ועל ביקור באתרים המתוארים. ספר הפורש את היריעה ההיסטורית בסגנון סיפורי, בליווי כשישים תצלומים המאיירים את חייהם של גיבורי הספר. ספר שנחרת בזיכרון.
הילד מציג את סיפוריהם של שלושה פושעי מלחמה משלושה מעמדות: סמל, קצין זוטר וגנרל, ומגולל גם את קורותיהם של שני יהודים
צעירים - נערה בת־עשרה וילד, שנתקלו בנאצים הללו בעיר ורשה באביב 1943. זה סיפור המשתרע על פני שנים רבות: סיפור על חייהם של גיבוריו בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, בשנות מלחמת העולם השנייה - ועד ליום מותם. אחד מהנאצים גיבורי הסיפור הצליח לחיות חופשי עוד עשרים ושתיים שנים לאחר המלחמה. גם שני הניצולים היהודים חיו תקופת זמן ארוכה לאחר המלחמה. ניצולה אחת איבדה את בנה במלחמת יום הכיפורים.
זהו ספר המבוסס על מחקר יסודי ממושך, על ראיונות אישיים, על נבירה בארכיונים ועל ביקור באתרים המתוארים. ספר הפורש את היריעה ההיסטורית בסגנון סיפורי, בליווי כשישים תצלומים המאיירים את חייהם של גיבורי הספר. ספר שנחרת בזיכרון.
על דורה ברודר כבר כתבתי לכם. זהו סיפור התמודדות עם זכרה של השואה, עם הקיום כדור שני באירופה. פטריק מודיאנו מתחקה אחר נערה יהודייה שנעדרה במהלך המלחמה, ודרך חקירה זו הוא חושף אינספור מסמכים, שמות וסיפורים. זהו סיפור הנצחה מצד אחר, ומצד שני מבטא גם את הרצון של מודיאנו להבין, להתקרב, להזדהות עם החוויות שעבר אביו המנוכר.
הכריכה האחורית:
הכריכה האחורית:
בעמודים האחרונים של העיתון, בין ביצועי שוק ההון לסיפור קצר, לכדה את תשומת לבו של פטריק מודיאנו מודעה קטנה שפורסמה לראשונה בדצמבר 1941: "מבקשים את עזרת הציבור בחיפוש אחר נערה צעירה, דורָה בּרוּדֶר, בת 15... כל היודע פרטים יפנה לאדון וגברת ברודר, בולבאר אוֹרְנָאוֹ 41, פאריס."
מודעה פשוטה לכאורה זאת עוררה את סקרנותו של פטריק מודיאנו, מגדולי הסופרים הצרפתים וזוכה פרס נובל לשנת 2014 .מי היתה דורה ברודר? מדוע נמלטה מהמנזר הקתולי שבו הסתתרה בעיצומו של הכיבוש הנאצי? ומה דחף הורים יהודים לחשוף את עצמם במודעה בעיתון בתקופה אפלה ומסוכנת זאת?
מסע החיפושים של מודיאנו בעקבות דורה ברונר שולח אותו אל פאריס של 1941 — עיר שרודפת את יהודיה, עיר של משתפי פעולה ושל שוֵוי נפש, שמודיאנו - בכתיבתו הפיוטית המינימליסטית — מוקיע אותם. פאריס זו, שאליה נמלטה נערה בת חמש-עשרה, ושם התחבאה ונלכדה, כבר אינה אותה פאריס בעיניו, וגם קוראי יצירת מופת זאת יראו אותה מעתה בעיניים אחרות.
סיפורה של מדינה במחתרת / יאן קרסקי
הספר הזה נכתב לפני סוף המלחמה, לפני שחרור אושוויץ, והוא מציג את עדותו של יאן קרסקי על הזוועות אשר התרחשו באירופה באותה תקופה. הספר נכתב כצוהר לבעלות הברית, וקרסקי עצמו השקיע את חייו במאבק בנאצים. הוא היה פעיל במחתרת הפולנית, ולקח על עצמו את השליחות לעמוד לצדם של כל בני ארצו ולהגן עליהם. זהו מסמך מרתק, אשר, בעיני, ראה אור מאוחר מדי כאן בישראל. גם כאן אנו נחשפים לפן פחות מדובר של השואה.
כתבו עליו כאן.
הכריכה האחורית:
סיפורה של מדינה במחתרת / יאן קרסקי
הספר הזה נכתב לפני סוף המלחמה, לפני שחרור אושוויץ, והוא מציג את עדותו של יאן קרסקי על הזוועות אשר התרחשו באירופה באותה תקופה. הספר נכתב כצוהר לבעלות הברית, וקרסקי עצמו השקיע את חייו במאבק בנאצים. הוא היה פעיל במחתרת הפולנית, ולקח על עצמו את השליחות לעמוד לצדם של כל בני ארצו ולהגן עליהם. זהו מסמך מרתק, אשר, בעיני, ראה אור מאוחר מדי כאן בישראל. גם כאן אנו נחשפים לפן פחות מדובר של השואה.
כתבו עליו כאן.
הכריכה האחורית:
יאן קרסקי, "האיש שניסה לעצור את השואה", מתאר בספר חשוב ויוצא-דופן זה את פעילותו כלוחם ובלדר בכיר במחתרת הפולנית. קרסקי מספר בסגנון מרתק על חיי היום-יום בפולין המובסת, משימות השליחות הסודיות ברחבי אירופה הכבושה, בריחתו הנועזת משבי הגסטאפו, פגישותיו עם מנהיגי היהודים בגטו ורשה, והתגנבותו למחנה השמדה כדי להיות עד במו עיניו לפתרון הסופי. שיאו של הספר הוא שליחותו של קרסקי לבריטניה ואמריקה, לדווח למנהיגי העולם החופשי בעיצומה של המלחמה על המתרחש בפולין ועל שואת היהודים.סיפורה של מדינה במחתרת התפרסם בארצות-הברית עוד לפני תום המלחמה, ועורר שם הד עצום. בשנים האחרונות ראה אור מחדש באנגלית ובצרפתית.
יאן קרסקי, פולני קתולי, הוא מגיבורי המאבק הפולני בנאצים, ומהבודדים שראו לחובה לסייע בכל דרך אפשרית גם לבני ארצם היהודים. על פעילותו ההירואית בתקופת המלחמה קיבל את תואר חסיד אומות העולם, אזרחות כבוד של מדינת ישראל, ואת העיטור האמריקאי הגבוה ביותר – מדליית החירות הנשיאותית.
עדותו של קרסקי, בספר זה ובראיון המפורסם עמו בסרט שואה של קלוד לנצמן, היתה למכרעת בהבנת אחת הסוגיות המטרידות ביותר של המלחמה: תגובתן – או חוסר תגובתן – של בעלות-הברית לשואה.
ספר יפיפה העוסק בנושא עדין שכמעט ולא נכתב עליו, אם בכלל. מעבר לכתיבה הנהדרת, סוכרי חושף פן נוסף בנרטיב השואה המוכר לכולנו - הפן שלא התרחש באירופה. זהו רומן קצרצר ומטלטל אודות קורותיהם של יהודי לוב בשואה, אני זוכרת שהוא צבר תהודה לא קטנה כשיצא לחנויות ואף קטף את פרס ברנר - אם טרם קראתם, הגיע הזמן.
כתבו עליו כאן.
אז מה כן? ספר קריא וזורם. אני מצרפת אותו לרשימה הזו אחרי לבטים רבים, אבל בסופו של יום - אין הרבה "ספרי טיסה" שעוסקים בשואה, וזו הנישה שהוא ממלא ברשימה זו.
כתבו עליו כאן.
הכריכה האחורית:
1945, זלצבורג, אוסטריה. ג´ק וייסמן, קצין יהודי צעיר בצבא ארצות־הברית, מתמנה לאחראי על רכבת משא שעושה את דרכה מהונגריה כשהיא עמוסה ברכושם של כחצי מיליון יהודים, שנשלחו אל מותם בידי הנאצים.
הקשיים שג´ק נתקל בהם כשהוא מנסה להגן על רכושם הגנוב של היהודים מפני ידיים חמדניות מתגברים עוד יותר כשהוא פוגש את אילונה, הונגרייה ג´ינג´ית סוערת שעולמה נחרב, והיא מנסה למצוא את שרידיו ברכבת. ככל שהם מתקרבים זה לזה, מבין ג´ק כי על עומק התהומות שפערה המלחמה בגופה ובנפשה יהיה קשה לגשר.
כמעט שבעים שנה לאחר מכן נותן ג´ק לנטלי, נכדתו היחידה, תליון זהב שכנפי טווס משובצות אבני חן מוטבעות עליו. זו אינה מתנה. ג´ק מניח בידיה של נטלי את התעלומה המכבידה עליו מאז ימיו בזלצבורג, ומבקש ממנה לשחרר אותו מהמסתורין ומהאשמה.
מסעה של נטלי לחשיפת סיפורו של תליון הטווס והנשים יוצאות הדופן שמאחוריו מטיל אותה לליבו של עולם סוחרי האמנות האפל ומפגיש אותה עם אמיתַי, ישראלי לשעבר יוצא סיירת גולני, שעשה את הונו בהשבת רכושם של נספי השואה. בחיפוש חוצה גבולות ויבשות מנסים נטלי ואמיתי לאחות את שברי ההווה שבליבם לא פחות מאת אלה של העבר.
ספר יפיפה העוסק בנושא עדין שכמעט ולא נכתב עליו, אם בכלל. מעבר לכתיבה הנהדרת, סוכרי חושף פן נוסף בנרטיב השואה המוכר לכולנו - הפן שלא התרחש באירופה. זהו רומן קצרצר ומטלטל אודות קורותיהם של יהודי לוב בשואה, אני זוכרת שהוא צבר תהודה לא קטנה כשיצא לחנויות ואף קטף את פרס ברנר - אם טרם קראתם, הגיע הזמן.
כתבו עליו כאן.
הכריכה האחורית:
בנגאזי–ברגן־בלזן הוא הרומן הראשון בעברית – וקרוב לוודאי בכל שפה – המגולל את סיפורם העלום של יהודי לוב בשואה. קורותיה של משפחה יהודית שההיסטוריה מזמנת לה מערבולת של התנסויות אימתניות, החל בכיבוש הגרמני של לוב ב-1941 וכלה בשחרור מחנה הריכוז ברגן־בלזן ב-1945. בני משפחת חג'ג', מהנכבדות בקהילת בנגאזי, נעקרים מאורח חייהם, מעירם האהובה וממולדתם: עם עוד יהודים לובים הם נלקחים ממדבר סהרה הלוהט, מועברים בספינה למחנה מעצר הררי באיטליה ונשלחים ברכבות אל גרמניה המושלגת, להיכלא ולמות בברגן־בלזן.
שלושה מסעות משתרגים פה: מסכת הפורענויות שחווים יהודי לוב, על יחסי העבד והאדון הנטווים בינם, צאצאי היבשת השחורה, ובין בני אירופה, שוביהם האיטלקים והגרמנים; מסע החניכה של גיבורת הרומן סילבנה חג'ג', צעירה משכילה, מבריקה ויפת תואר הכופרת בנורמות הפטריארכליות של סביבתה; ומסע צלילי בתוך בליל לשונות, שהעיקרית בהן היא הערבית היהודית הלובית.
הרומן נע במקצבים משתנים בין יבשות וארצות ומציג בלשון ארצית ופיוטית לסירוגין נרטיב אחר מזה המוכר מייצוגי השואה הרווחים. זוהי שואה של יהודים מארצות ערב, שחזותם כהה ושפתם שמית – סימני היכר שהציבו אותם במדרג הגזע של הנאצים כנחותים אף יותר מיהודי אירופה. זוהי שואה של מי שנתפסו כזרים ולעתים כמאיימים גם בעיני היהודים האירופים שהיו שותפים לגורלם – יסוד זר אפילו בתוך אותה פלנטה אחרת.
בנגאזי–ברגן־בלזן, המושתת על עובדות היסטוריות, מחלץ מתהום הנשייה פרק היסטורי נשכח, ומעמיד במרכזו דמות אוניברסלית של אישה היכולה למוראותיה של אנושות אכזרית שרירותית. הוא איננו אפוא בבחינת קינה על אובדן האנושות, אלא שיר הלל לכוחותיו הטמירים של האדם.
ספרות גדולה לא תמצאו כאן, גם לא איזה נרטיב עמוק, נוגה או מזעזע. אפילו לא איזו תמה מיוחדת למדי.בנגאזי–ברגן־בלזן הוא הרומן הראשון בעברית – וקרוב לוודאי בכל שפה – המגולל את סיפורם העלום של יהודי לוב בשואה. קורותיה של משפחה יהודית שההיסטוריה מזמנת לה מערבולת של התנסויות אימתניות, החל בכיבוש הגרמני של לוב ב-1941 וכלה בשחרור מחנה הריכוז ברגן־בלזן ב-1945. בני משפחת חג'ג', מהנכבדות בקהילת בנגאזי, נעקרים מאורח חייהם, מעירם האהובה וממולדתם: עם עוד יהודים לובים הם נלקחים ממדבר סהרה הלוהט, מועברים בספינה למחנה מעצר הררי באיטליה ונשלחים ברכבות אל גרמניה המושלגת, להיכלא ולמות בברגן־בלזן.
שלושה מסעות משתרגים פה: מסכת הפורענויות שחווים יהודי לוב, על יחסי העבד והאדון הנטווים בינם, צאצאי היבשת השחורה, ובין בני אירופה, שוביהם האיטלקים והגרמנים; מסע החניכה של גיבורת הרומן סילבנה חג'ג', צעירה משכילה, מבריקה ויפת תואר הכופרת בנורמות הפטריארכליות של סביבתה; ומסע צלילי בתוך בליל לשונות, שהעיקרית בהן היא הערבית היהודית הלובית.
הרומן נע במקצבים משתנים בין יבשות וארצות ומציג בלשון ארצית ופיוטית לסירוגין נרטיב אחר מזה המוכר מייצוגי השואה הרווחים. זוהי שואה של יהודים מארצות ערב, שחזותם כהה ושפתם שמית – סימני היכר שהציבו אותם במדרג הגזע של הנאצים כנחותים אף יותר מיהודי אירופה. זוהי שואה של מי שנתפסו כזרים ולעתים כמאיימים גם בעיני היהודים האירופים שהיו שותפים לגורלם – יסוד זר אפילו בתוך אותה פלנטה אחרת.
בנגאזי–ברגן־בלזן, המושתת על עובדות היסטוריות, מחלץ מתהום הנשייה פרק היסטורי נשכח, ומעמיד במרכזו דמות אוניברסלית של אישה היכולה למוראותיה של אנושות אכזרית שרירותית. הוא איננו אפוא בבחינת קינה על אובדן האנושות, אלא שיר הלל לכוחותיו הטמירים של האדם.
אז מה כן? ספר קריא וזורם. אני מצרפת אותו לרשימה הזו אחרי לבטים רבים, אבל בסופו של יום - אין הרבה "ספרי טיסה" שעוסקים בשואה, וזו הנישה שהוא ממלא ברשימה זו.
כתבו עליו כאן.
הכריכה האחורית:
1945, זלצבורג, אוסטריה. ג´ק וייסמן, קצין יהודי צעיר בצבא ארצות־הברית, מתמנה לאחראי על רכבת משא שעושה את דרכה מהונגריה כשהיא עמוסה ברכושם של כחצי מיליון יהודים, שנשלחו אל מותם בידי הנאצים.
הקשיים שג´ק נתקל בהם כשהוא מנסה להגן על רכושם הגנוב של היהודים מפני ידיים חמדניות מתגברים עוד יותר כשהוא פוגש את אילונה, הונגרייה ג´ינג´ית סוערת שעולמה נחרב, והיא מנסה למצוא את שרידיו ברכבת. ככל שהם מתקרבים זה לזה, מבין ג´ק כי על עומק התהומות שפערה המלחמה בגופה ובנפשה יהיה קשה לגשר.
כמעט שבעים שנה לאחר מכן נותן ג´ק לנטלי, נכדתו היחידה, תליון זהב שכנפי טווס משובצות אבני חן מוטבעות עליו. זו אינה מתנה. ג´ק מניח בידיה של נטלי את התעלומה המכבידה עליו מאז ימיו בזלצבורג, ומבקש ממנה לשחרר אותו מהמסתורין ומהאשמה.
מסעה של נטלי לחשיפת סיפורו של תליון הטווס והנשים יוצאות הדופן שמאחוריו מטיל אותה לליבו של עולם סוחרי האמנות האפל ומפגיש אותה עם אמיתַי, ישראלי לשעבר יוצא סיירת גולני, שעשה את הונו בהשבת רכושם של נספי השואה. בחיפוש חוצה גבולות ויבשות מנסים נטלי ואמיתי לאחות את שברי ההווה שבליבם לא פחות מאת אלה של העבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה